כאשר אדם נפטר ואינו מותיר אחריו צוואה, קובע הדין כי הירושה תעבור לפי מנגנון הקבוע בחוק – מבלי להביא בחשבון רצונות אישיים, קשרים רגשיים, מורכבויות משפחתיות או תרומות משמעותיות של בני משפחה. החוק מפעיל "מודל כללי" של ירושה, הבנוי על קרבה ביולוגית ורשימת עדיפויות ברורה. המשמעות היא שגם אם המנוח הביע בעל-פה את רצונו, או ניהל את רכושו באופן מסוים במהלך חייו – כל עוד לא ניסח זאת בכתב בצוואה חוקית – הרי שחל עליו חוק הירושה ללא צוואה. החוק למעשה נכנס בנעליו של האדם ומכתיב את אופן חלוקת העיזבון על פי מנגנון אחיד.
עקרונות יסוד: מי זכאי לרשת?
חוק הירושה קובע כי כאשר אין צוואה, יורשיו של הנפטר נקבעים לפי קרבה משפחתית, בסדר יורדים:
- בן או בת הזוג של הנפטר– זכאים לחלק מהעיזבון לפי תנאים מסוימים, אך אינם יורשים את כולו (למעט מקרים חריגים).
- הצאצאים– ילדים, נכדים, נינים וכו', יורשים לפי שיטת החלוקה לפי ראשים (כל ילד יורש חלק שווה מהעיזבון).
- ההורים ואחיהם של הנפטר– אם לנפטר לא היו ילדים או נכדים, ההורים הופכים ליורשים.
- הסבים והסבתות– יורשים רק אם לא נותרו קרובים מדרגות קודמות.
- המדינה– אם אין יורשים כלל, עוברת הירושה לקופת המדינה.
חשוב להדגיש כי חוק הירושה ללא צוואה אינו מתחשב במורכבות רגשית או תרבותית. כך למשל, בת זוג שגרה עם הנפטר עשרות שנים אך לא נישאה לו רשמית – עשויה להיתקל בקשיים להוכיח את מעמדה, אם לא הוכרה כ"ידועה בציבור" לפי תנאי החוק.
מעמדו של בן/בת הזוג לפי החוק
כאשר אין צוואה, בן הזוג הנותר בחיים מקבל חלק מהעיזבון – אך לא את כולו. החוק קובע כי בן הזוג יורש מחצית מהעיזבון אם לנפטר היו ילדים, או שני שלישים אם לנפטר לא היו ילדים אך נותרו הורים או אחים. בנוסף, בן הזוג זכאי לרשת את המיטלטלין שבדירה ואת זכויות המגורים – אך לא בהכרח את הבעלות על הנכס עצמו. המשמעות יכולה להיות דרמטית: בן הזוג ממשיך להתגורר בדירה אך אינו בעליה, ועלול למצוא את עצמו במאבק מול ילדים או יורשים אחרים. במקרים בהם בני הזוג לא היו נשואים רשמית, אך חיו יחד שנים רבות – על בן הזוג להוכיח כי התקיים קשר זוגי של "ידועים בציבור". ההכרה במעמד זה אינה אוטומטית, ולעיתים נדרשת הכרעה של בית משפט.
כיצד מתבצעת חלוקת הירושה בפועל?
לאחר פטירתו של אדם, כל מי שרואה את עצמו כיורש – בן משפחה, בת זוג, או מי שמעוניין לממש זכות ירושה – נדרש להגיש בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה. הבקשה כוללת פרטי המוריש, רשימת יורשים, מסמכים רשמיים (כגון תעודת פטירה), ותצהירים נלווים. אם אין התנגדויות או מורכבויות מיוחדות, ולא קיימת צוואה, רשם הירושות נותן צו ירושה תוך מספר שבועות. צו זה מהווה מעין "פסק דין" משפטי המצהיר על זהות היורשים החוקיים לפי החוק ומאפשר לרשום נכסים, לחלק כספים, ולבצע את שאר הפעולות הדרושות למימוש העיזבון. חשוב להבהיר כי תהליך זה שונה מהליך של צו קיום צוואה. כאשר יש צוואה – יש להפעיל מנגנון אחר (כפי שציינו במאמר קודם). אך בהיעדר צוואה – החוק נכנס לפעולה, והכל מתבצע לפי עקרונותיו.
מדוע חשוב לערוך צוואה?
למרות שחוק הירושה בישראל קובע כללים ברורים, אין ספק שעדיף לכל אדם שמעוניין לשלוט על אופן חלוקת רכושו – לערוך צוואה מסודרת. צוואה מאפשרת להוריש רכוש לאנשים שאינם יורשים על פי חוק, לשנות את סדרי העדיפויות, לציין בקשות אישיות, לקבוע נאמנויות או הוראות מיוחדות ואף למנוע סכסוכים משפחתיים.
עריכת צוואה מונעת את תחולתו של חוק הירושה ללא צוואה, ומעבירה את השליטה לידיו של המוריש. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר במבני משפחה לא סטנדרטיים – ידועים בציבור, משפחות מורכבות, ילדים מנישואים קודמים, עמותות וכדומה. לכן, עורכי דין בתחום ממליצים לכל אדם, במיוחד אם צבר נכסים או עבר שינויים משפחתיים – לערוך צוואה תקפה שתסדיר את רצונו ותמנע מצב של חוסר בהירות בעתיד. לקבלת ייעוץ ראשוני בעריכת צוואה מעורכי הדין המנוסים של משרד עו"ד שרון גליק ניתן ליצור איתנו קשר בטלפון וישירות כאן באת
